זו מחשבה שהופיעה אצלי כמה פעמים השבוע. וזה קטע, כי בסך הכל היה שבוע סבבה, לא משהו דרמטי, היו רגעים קצת עמוסים אבל לא מעבר לזה, ובכל זאת… המחשבה הזאת צצה. ובשנייה שהיא הופיעה, היא כבר הורידה לי את האנרגיה. רק המחשבה - עוד לפני שהרגש בכלל אמר משהו - ביקרה אותי: “מה לא בסדר איתך? היה יום רגיל, למה את לא שמחה?” ואני שמה לב שזה משהו שקורה לי הרבה. כששואלים אותי איך אני, הברירת מחדל שלי היא “בסדר”, כאילו יש בי חלק שמרגיש שכשאני לא שמחה, אז יש גם כל מה שעוד לא הולך, כל מה שלא מסתדר,

בפרק החדש של הפודקאסט אני מדברת עם קורל דרליצמן על בושה, גוף, והאומץ לשים הכול בחוץ. על הרגע שבו אנחנו מפסיקות להסתיר ומגלות שהשמיים לא נופלים.

יש רגעים שבהם את פשוט רוצה להיות “כמו כולן”. להרגיש בנוח במפגש חברתי, לדבר בלי לחשוב יותר מדי, לא להרגיש שאת צריכה למדוד כל מילה. אבל אז, הגוף מתכווץ והראש מתחיל לעבוד שעות נוספות: למה אני לא מצליחה להיות שייכת. עם השנים הבנתי, שלרגישות יש המון צדדים. וזה לא “משהו לתקן”, אלא משהו להבין, לאט־לאט ומאוד בעדינות. הנה כמה מהסיבות (הרגשיות, הגופניות והחברתיות) שיכולות להסביר למה לפעמים כל כך קשה לנו :  1. עומס חושי ורגשי גבוה נשים רגישות קולטות הכול . מבטים, טון, אנרגיות, תתי־משמעו

פוסט על רגישות גבוהה, על תחושת אי־שייכות חברתית, ועל הדרך לראות ברגישות כוח שמחבר ומרפא

קשה להרגיש כל הזמן. הכיווץ הזה בגרון, החום הזה בחזה. ושוב את שואלת את עצמך: למה אני ככה? למה הכול חייב להיות לי כזה קשה? למה אני לא יכולה...

אתמול הקטן שלי הסתפר. וזה מעניין מה שקרה לי בעקבות זה. בעצם - אני יזמתי את זה. כולם היו נגד, ואני חשבתי שזה הדבר הנכון. והלכתי בביטחון...

כל השבוע ניסיתי להיזכר בחנוכה בבית ילדותי. רציתי להיזכר במשפחתיות, ובאמא שלי מצלמת את כולם מדליקים נרות, ובמשחק הסביבונים שאבא שלי הקפיד...

רק רציתי שיפסיק לצרוח. רציתי שיבין שהפעם, אני לא הולכת לוותר. רציתי להצליח להיות האמא הזאת, שלא מוותרת כל כך מהר, שלא מכופפים אותה. *...

זאת לא הייתה הבנה כזאת של השכל. זאת הייתה הבנה, מסוג ההבנות האלה שמרגישים בגוף. - הבוקר אחרי שקלעתי צמה בשיער של הבכורה ועזרתי לאמצעית...

הסמקתי מול התלמידים שלי. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כל החיים ההסמקה הייתה תופסת אותי בכל מיני סיטואציות והיא ממש ניהלה אותי, סיפרה לי...

כשהייתי קטנה דיברתי עם אלוהים. מן אמונה תמימה כזאת של ילדה, שאמרו לה בגן שאלוהים תמיד שומע, שאני והוא יכולים לדבר. לדבר כמו חברים. אני...

קיבלנו משימה מהגננת לכתוב מה האור של הקטנה שלנו. ונכון שזו משימה דיי מוכרת לי מימי בית הספר, מכל מיני פעילויות על חנוכה (ואפילו דיי...

אמא אני חושבת שאני לא ארצה להיות אמא כשאהיה גדולה, זה נראה לי קשה מדיי. ככה היא אמרה לי, רגע לפני הכניסה למקלחת. זה לא כיף. אין לך כח...

בימים האחרונים אני פוגשת בי את הנזקקת. את החלק בתוכי שמרגיש נזקק. ושמתי לב שזה פשוט בלתי נסבל בשבילי להרגיש את זה. אני כל הזמן אומרת...

מותר לך להרגיש בדיוק איך שאת מרגישה. את בסדר, ככה, איך שאת עכשיו. תנשמי את זה, פנימה עמוק מותר לך להרגיש כל מה שאת מרגישה. מותר לך לבכות...

הייתי ילדה ביישנית הסמקתי הרבה זה היה משהו שמאוד התביישתי בו הייתי מסמיקה ואז כועסת על עצמי למה את מסמיקה? דיי כבר עם האדום הזה על הפנים!...