כי אמרו לך ש לא הכל זה כיף בחיים. צריך לדעת להתמודד עם אתגרים תנסי פעם, פעמיים ואז תראי. אל תחליטי ישר, אל תהיי פזיזה. את מוותרת בקלות מדיי. איך תדעי אם לא תנסי אולי תתרגלי? אבל את יודעת. הגוף שלך יודע. לא תמיד בא לך, לא תמיד יש לך חשק. מתחשק לך לפעמים רק חיבוק. רק… חיבוק. שיסתכל לך בעיניים. שיראה, אותך. ואת מרגישה פגומה. משהו בך בטח התקלקל. הרי תמיד חשבת שנעים, זה מותרות שלא הכל חייב להיות נעים. אבל הוא חכם הגוף שלך, תקשיבי לו, הוא יודע. תני לו הזדמנות להדריך אותך, איפה נעים

סימני הדרך בחייך, כל החוויות, כולן הן אמת. לעתים דברים של הנפש, שנבעו מתוך דברים של החוץ. ולעתים גם הפוך. אין זה משנה. הם חלק ממך, ואת מהם. לא על מנת לפגוע באיש, ולא כדי להרים דגל של מלחמה. הם שלך, ושלך יישארו. אל תמעיטי בערכם אל תאמרי, הלא כן? לכל אחת יש סיפור, מעצם היותה מעצם עצמיותה. אל תנסי להבין ולדעת, האמת לעתים נסתרת. רק שבי איתה בשקט, בנועם. התשובות יגיעו מתוכך. ללא מאמץ, רק היי איתן, נינוחה, רפויה. תני להן לגלות לך, אותך. מזדהה עם מה שכתוב כאן? 💛 אני מלווה נשים רגיש

צָרִיךְ לִנְשֹׁם אֲבָל עָמֹק לְנַפֵּח אֶת הַבֶּטֶן וְלִנְשֹׁף לְאַט. צָרִיךְ שָׁמַיִם בְּהִירִים בְּלִי עֲנָנִים כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹתְנִים תִּקְוָה. צָרִיךְ שֶׁהַקָּטָן שֶׁלִּי יִקְרָא לִי מָה וְיִמְשֹׁךְ אוֹתִי לַמִּטְבָּח לְהָבִיא לוֹ עוּגִיָּה (בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר). צָרִיךְ לְהִתְבָּאֵס מִזֶּה שֶׁהָעוּגָה לֹא הִצְלִיחָה וְשֶׁיֵּשׁ עֲרֵמוֹת כְּבִיסָה בַּסָּלוֹן (וְלֹא מִזֶּה שֶׁהוּא שׁוּב חוֹזֵר לָדַרוֹם) צָרִיךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ יְבַשֵּׂר שֶׁזֶּהוּ זֶה נִגְמַר. וְשֶׁאֶפְשָׁר לִפ

יש בתוכי המון דמויות חלק נראות וחלק נסתרות. את חלקן ראיתם וחלקן לא תפגשו, הן זקוקות להרגיש בנוח, כדי שאותן יראו. דמויות דמויות, מסיכות מסיכות. זאת שמפחדת להתקרב, וזאת המשוועת למגע אוהב. זאת שלא סומכת ולא מאמינה, וזאת שנושמת עמוק ומבינה. זאת המשוגעת שאכולת קנאה, וזאת הזקופה, שבטוחה בעצמה. זאת שמסכימה לחוסר שלמות וזאת שמתפרקת מכל טעות. זאת שמרשה לעצמה לעוף ולחלום וזאת המבקרת, ששומרת את עצמה במקום. זאת היפה, הנשית, המטופחת וזאת הקטנה, הילדית, השוכחת. זאת המתבלבלת, חסרת הביטחון ו

הִסְתַּכְּלִי עוֹד קְצָת פְּנִימָה שָׁם בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ תַּעַבְרִי בֵּין שְׁכָבוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ שְׁכָבוֹת עֲדִינוֹת שֶׁל עֶצֶב וָרִיק תְּפַלְּסִי אֶת דַּרְכֵּךְ בֵּין מַחְשְׁבוֹתַיִךְ הַמְּסַפְּרוֹת לְךָ כִּי כְּבָר הִגַּעְתְּ וְכִי הַדֶּרֶךְ עוֹד אֲרֻכָּה הִכָּנְסִי עוֹד קְצָת פְּנִימָה וְהַרְגִּישִׁי אֶת הַטַּעַם שֶׁל בִּכְיֵךְ זֶה שֶׁאִפְשַׁרְתְּ לוֹ לָצֵאת זֶה שֶׁלֹּא חָסַמְתְּ עוֹד בְּדַרְכֵּךְ אֵלַיִךְ הִתְבּוֹנְנִי בְּשֶׁקֶט וְהַמְתִּינִי עוֹד רֶגַע קָט שָׁם תּוּכְ

הֱיֵה קָשׁוּב, לִפְעִימוֹת לִבִּי לִנְשִׁימוֹתַי לַקֶּצֶב הַמִּתְחוֹלֵל בְּתוֹכִי כָּעֵת הֱיֵה פָּתוּחַ וּרְאֵה אוֹתִי מִבַּעַד לְעַדְשׁוֹת הַיּוֹדֵעַ וְהַצָּרִיךְ הֱיֵה יַצִּיב לְנֹכַח הַמֻּרְכָּבוּיוֹת שֶׁלִּי, הַמַּחְזוֹרִיּוּת שֶׁבִּי הַמִּסְתּוֹבֶבֶת סְבִיב צִירֵי נָשִׁיּוּתִי הַקְשֵׁב לְקוֹל רְצוֹנוֹתַי וּכְמִיהוֹתַי, לַשֶּׁקֶט הַנִּגְלֶה לְפָנֶיךָ בְּרֶגַע שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּי נִפְתַּח אֵלֶיךָ וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּטוּחָה נִנּוֹחָה הַבֵּט בִּי פְּנִימָה וְתִרְאֶה יָלְד

ברגע מסוים, את מסכימה להיכנס פנימה, עם כל מה שיש. לשהות במקום הזה הכאוב, המפחד. המקום ממנו את מנסה לברוח כל הזמן. לתת לו מרחב, מרווח נשימה. רק להתבונן עליו, לראות שככה זה עכשיו. להכיר בסערה המתחוללת מבפנים. להסתכל עליה בעיניים אחרות, חומלות יותר. היא זקוקה לך, יותר מתמיד. זקוקה רק שתהיי שם איתה, תכילי אותה. היא כבר פה, תראי. קוראת לך, לארח לה חברה, כמו שהיא עכשיו. ברגע מסוים, את מסכימה, פשוט להיות. מזדהה עם מה שכתוב כאן? 💛 אני מלווה נשים רגישות בתהליך אישי של הקשבה לגוף, ריכ

יש רגע כזה שאת מבינה שהכל יהיה בסדר שאת בדרך הנכונה ששום דבר רע לא יקרה לך שאת יפה בדיוק איך שאת שאת אהובה עם המחשבות שלך שאת רצויה עם הבלבול שלך שאת ראויה בלי תנאים יש רגע כזה שהיא מסתכלת לך בעיניים הגדולות והחכמות שלה ואומרת לך בלי מילים את כל מה שאת זקוקה לשמוע בדיוק עכשיו יש רגע כזה שאת יודעת שהיא מבינה אותך שאת מצליחה לשמוע אותה שאת מסוגלת להאמין לה שגם היא ככה, כמו שאת נשית אנושית יש רגע כזה שנוצר ביניכן חיבור שרק אתן מבינות שרק אתן יודעות ששתיכן בזה יחד שאת לא לבד והרג

אני לא עושה כלום… את יודעת, פשוט עומדת קצת שקטה לא ממש יודעת לדבר את כל הדיבורים הקטנים האלו. הסמול טוק. אז מה את עושה כדי להתקרב? מתבוננת. אפופת מסתורין. בהיא ליד העמדת קפה, בהוא שיושב בצד וקורא, בהיא שצוחקת בקול רם ובזאת שמציגה את עצמה לכולם. אני לא עושה כלום, באמת. רק קצת בוהה, בוחרת בקפידה. נעמדת לא במרכז ולא בפינה. את המבט לעתים מזיזה אל ההיא הבודדה אל ההיא השקופה אל זאת שלא מצאה עוד את עצמה. אבל אני, לא עושה כלום בשביל להתקרב… כי יש את אלה שבשניה מתקרבות ואני לא ממש יוד