אולי השאלה האמיתית היא לא רק איך אנחנו מחנכים ילדים וילדות להציב גבול, אלא איך אנחנו, המבוגרים, לומדים להיות כאלה שמותר לפגוע בהם. המחשבה הזאת ליוותה אותי השבוע אחרי שהעברתי סדנאות על מוגנות לבנות בכיתה ז׳ וסדנאות על חוויה מינית טובה לצעירות במכינה. איך זה בשבילך לקרוא את זה? אני יודעת שזה יכול לכווץ את הבטן. כי כשמדברים על הטרדות ופגיעות, קשה לנו לתפוס שמישהו קרוב אלינו - לפעמים אפילו מי שמטפל בנו, דואג לנו, אוהב אותנו - יכול להיות גם זה שפוגע. זה פשוט לא מסתדר לנו בלב. גם א

איך המסרים הראשונים שקיבלנו על הגוף והמיניות ממשיכים ללוות אותנו גם בבגרות, ואיך אפשר לשחרר מהם בעדינות.

יאללה את באה להיות ביחד? הוא בדיוק חזר מהקרוספיט. עירני ומלא באנרגיה. הסתכלתי עליו במבט של, הנה שוב זה קורה. כבר מאוחר, ועוד לא הוצאתי את...

הייתי ילדה שמנה לא שמנמונת, לא מלאה במקומות הנכונים, לא כזאת שיש מה לתפוס. בעיניים שלי, של הילדה שהייתי, הייתי שמנה. מאוד אהבתי לאכול....

הֱיֵה קָשׁוּב, לִפְעִימוֹת לִבִּי לִנְשִׁימוֹתַי לַקֶּצֶב הַמִּתְחוֹלֵל בְּתוֹכִי כָּעֵת הֱיֵה פָּתוּחַ וּרְאֵה אוֹתִי מִבַּעַד...