איך את מרגישה?

הילדה שלי כועסת עליי כשאני שואלת אותה מה איך היא מרגישה.

איך אני אוכל לדעת איך היא מרגישה, אם היא לא מוכנה שאני אשאל אותה את זה?

ובהרבה פעמים שניסיתי שוב לשאול אותה,

איך הרגשת בבית הספר, איך הרגשת עם החברות, מה את מרגישה עכשיו (כשאני רואה שהיא כועסת), היא שוב ושוב התרגזה ואמרה לי מספיק, אני לא מבינה מה את רוצה, מה זה אומר איך אני מרגישה?

ולפני כמה ימים, כשלקחתי אותה לבית הספר, הלכנו יד ביד, עם הילקוט שלה על הגב שלי, והרגשתי ממש טוב, שעכשיו שאנחנו ככה קרובות היא בטוח תרצה לשתף אותי קצת ברגשות שלה…

אז שאלתי קצת בזהירות, איך את מרגישה עכשיו.

והיא שוב, אמא דיי עם השאלה הזאת! אם את רוצה, את יכולה לשאול אותי על משהו מסוים, כמו שאבא שואל אותי.

תשאלי אותי איך היה לי בשיעור ספורט, מה אני רוצה לאכול, איך היה לי בהפסקה הגדולה. ככה תשאלי אותי. לא איך אני מרגישה!

והשבת היה אצלנו ״עונג שבת״.

פעם ראשונה שכל הילדים של הכיתה שלה מגיעים אליה אחרי הארוחה לשמוע על פרשת השבוע.

והיא ממש התרגשה כל השבוע. הכנו יחד מאפינס לכל הילדים, והיא צילמה תוך כדי ההכנות. וכבר כמה ימים שהיא תכננה שהיא תחלק את המאפינס לבנות, ועומר תחלק לבנים. ואיפה כולם יישבו ואיזה הצגה נעשה על פרשת השבוע.

ואיך שכל הילדים הגיעו ישר הייתה המולה (בכל זאת 40 זאטוטים), הבנים לכדורגל והבנות קצת רבות ובאלגן.

ואז היא רצתה לחלק את המאפינס וכולם התנפלו וחלק לא אהבו אז לא לקחו. והרגשתי קצת כאילו זה העונג שבת שלי.

כאילו זאת אני מלפני 20 ומשהו שנים, מנסה להרגיש אהובה על כל הילדים, ושכולם ירגישו בנוח בבית שלי, ושישמחו בהורים שלי. והסתכלתי עליה לנסות להבין איך היא מרגישה.

ותוך כדי התארגנות ערב, שאלתי אותה איך היא הרגישה בעונג שבת. והיא פחות התרגזה, אבל רק אמרה כיף.

אז נזכרתי בבקשה שלה אליי.

אז שאלתי אותה שוב, איך היה לך לשחק עם הבנים כדורגל? והיא סיפרה שזה היה ממש מעצבן, כי הם השתלטו על הכדור, ובכלל היא לא ככ הרגישה בנוח שהיו המון ילדים. כי היא רצתה שיהיה לכולם מקום לשחק והיא קצת הייתה עצובה שלא היה מקום לכולם… ועוד ועוד סיפורים. סיפורים שסיפרו לי הרבה על איך היא הרגישה.

וזה גרם לי להבין שהיא לא באמת רוצה שאני אעזוב אותה, ולא אשאל אותה. ושהיא בעצם רק אמרה לי איך לה מתאים לשתף. גם אם זה לא הדרך שאני רגילה לשתף ברגשות שלי.

ועכשיו שנייה לפני השינה, שאלתי אותה אם היא מוכנה שאני אשתף הורים אחרים בסיפור הזה שלנו, כדי שאם יש עוד ילדים שלא אוהבים ששואלים אותם איך הם מרגישים, אולי ההורים שלהם יוכלו לשאול אותם בדרך אחרת, שמתאימה להם.

והיא אמרה כן בטח, ותשלחי גם תמונה.