יאללה את באה להיות ביחד? הוא בדיוק חזר מהקרוספיט. עירני ומלא באנרגיה. הסתכלתי עליו במבט של, הנה שוב זה קורה. כבר מאוחר, ועוד לא הוצאתי את הלחמניות כוסמין מהתנור, ועוד לא סיימתי לקפל את הכביסה, שממתינה בסבלנות אין קץ על הספה בסלון. וגם ההזמנה של שופרסל, מחכה שאני אלחץ כבר על אישור. וכן, אני אהיה בבית לקבל את המשלוח. קבענו שהיום נצליח. שהיום זה יהיה הערב שלנו. ערב בלי מסכים קטנים (כלומר פלאפונים. ) מה שלא הצליח לקרות כבר יותר משנה, מאז השביעי באוקטובר, שלקח לנו (גם) את היכולת ל

כי אמרו לך ש לא הכל זה כיף בחיים. צריך לדעת להתמודד עם אתגרים תנסי פעם, פעמיים ואז תראי. אל תחליטי ישר, אל תהיי פזיזה. את מוותרת בקלות מדיי. איך תדעי אם לא תנסי אולי תתרגלי? אבל את יודעת. הגוף שלך יודע. לא תמיד בא לך, לא תמיד יש לך חשק. מתחשק לך לפעמים רק חיבוק. רק… חיבוק. שיסתכל לך בעיניים. שיראה, אותך. ואת מרגישה פגומה. משהו בך בטח התקלקל. הרי תמיד חשבת שנעים, זה מותרות שלא הכל חייב להיות נעים. אבל הוא חכם הגוף שלך, תקשיבי לו, הוא יודע. תני לו הזדמנות להדריך אותך, איפה נעים

אני לומדת קורס על מיניות בזוגיות. כשנכנסתי לראשונה לכיתת הלימוד ממש הופתעתי לראות איזה מגוון של אנשים יש בחדר- גברים, נשים, דתיים (עם סממנים יותר הדוקים ופחות..) חילונים, מבוגרים וצעירות חשבתי לעצמי בטח השיח לא יהיה מספיק פתוח, כי הם ממש דוסים. בטח אני לא ארגיש בנוח בטח הגברים יגידו ויחשבו דברים מסוימים, כי אני יודעת שגברים הם כאלה וכאלה… ואיך בכלל אפשר לדבר מיניות במרחב מעורב? הרי לימדו אותי שזה דבר אינטימי.. ואז התחלקנו לקבוצות קטנות ולאט לאט מתחילים לדבר... דברים נפתחים מס