כשהייתי קטנה דיברתי עם אלוהים. מן אמונה תמימה כזאת של ילדה, שאמרו לה בגן שאלוהים תמיד שומע, שאני והוא יכולים לדבר. לדבר כמו חברים. אני זוכרת שהייתי הולכת בבית הספר לאיזו פינה, או יוצאת החוצה להתבודד, לפעמים עם עוד חברה, ואומרת לו: אלוהים, אני מצטערת שפגעתי בהורים שלי. לא התכוונתי להעליב את… מה כדאי לי לעשות אחרי בית הספר ועוד ועוד שאלות, התלבטויות.. אפילו אני זוכרת שאמרתי פעם לחברה שהצטרפה אליי, שרק אני יכולה לדבר איתו עכשיו, כי זה מה שהוא אמר לי. והתמימות הזאת שלי, הלכה איתי