הסמקתי מול התלמידים שלי. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כל החיים ההסמקה הייתה תופסת אותי בכל מיני סיטואציות והיא ממש ניהלה אותי, סיפרה לי מה אני מסוגלת לעשות ומאיפה אני צריכה לברוח. אבל הפעם קרה משהו אחר כשהסמקתי. לפני שבוע וקצת העברתי שיעור על מיניות בריאה בכיתת החינוך המיוחד שאני יועצת שלה, כיתה רק של בנים, עם אוטיזם. (בתפקוד גבוה, חברה חמודים ואיכותיים ) אחרי שהתישבנו במעגל ביקשתי מהם לחשוב למה כיף להם להיות בנים. התשובות התחילו להגיע… מישהו אמר, זה שאין לי מחזור, עוד אחד א

הייתי ילדה ביישנית הסמקתי הרבה זה היה משהו שמאוד התביישתי בו הייתי מסמיקה ואז כועסת על עצמי למה את מסמיקה? דיי כבר עם האדום הזה על הפנים! לא באמת הבנתי אז שבמקום לכעוס על עצמי כדאי לי פשוט להקשיב לגוף שלי כי הוא בעצם לטובתי הוא מנסה לדבר אליי ממש לדבר היום אני מבינה שהוא כנראה ניסה להגיד לי שאני מתביישת שאני מרגישה לא בנוח שאני עכשיו זקוקה לתמיכה לאישור שאני בסדר שאני בעיקר זקוקה לאפשר לו להיות סמוק בלי לכעוס עליו כילדה/נערה שגדלה בחברה הדתית ידעתי שעל הגוף (ועל מיניות) לא מד